גבאי ואח' נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לתובעים כתוצאה ממציאת גוף זר בבקבוק שתיה קרה שיוצר על ידי הנתבעת.

גרסת התובעים

1. במרץ 2010 רכשו התובעים מספר בקבוקים של שתייה קלה בטעמים שונים המיוצרים על ידי הנתבעת. באחד הבקבוקים נמצא גוף זר. לאחר שהבחינו התובעים בגוף זר בתחתית בקבוק השתייה, פנה התובע מס' 1 אל הנתבעת, שביקשה לשמור את בקבוק השתייה לצורך בדיקתו במעבדה.

2.מבדיקת במעבדה אצל הנתבעת עלה כי אכן נמצא גוף זר בבקבוק השתייה, אולם הסיבה להיווצרותו אובחנה כאחסון לקוי של בקבוק השתייה. לפיכך הוצע לתובעים פיצוי של 18 בקבוקי שתיה מתוצרת הנתבעת. התובעים סרבו להצעה זו והגישו תביעה לפיצוי בסך 20,000 ₪. משסירבו התובעים להצעת הנתבעת, שונתה גרסת הנתבעת והיא טענה כי לא נמצא בבקבוק גוף זר.

התובעים טענו כי כתוצאה משתיית המשקה נגרמו להם הפסדים של ימי עבודה בגין מחלה (כאבי בטן ושלשולים) ועוגמת נפש.

גרסת הנתבעת

3.לגרסת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו יריבות ולא הציגו כל ראיה לרכישת המשקה. כן נטען כי הבקבוק אשר נמסר לנציגי הנתבעת נבדק על ידי מעבדה מקצועית ותוצאות הבדיקה נמצאו תקינות. עוד נטען כי באישורים הרפואיים אשר צורפו על ידי התובעים לכתב התביעה לא היה כל אזכור לאירוע הנטען. בנוסף טענה הנתבעת כי ככל שנגרם פגם במוצר, הרי שהפגם נוצר לאחר שבקבוק השתייה יצא משליטתה, והוא פרי נסיבות וגורמים שאינם בשליטת הנתבעת, כמו תנאי אחסון לא נאותים של הבקבוק בנקודות המכירה.

האחריות

4. הנתבעת כיצרנית בקבוק השתייה עונה על הגדרת המונח "יצרן" אשר בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ס-1980 (להלן: "החוק").

אחריות הנתבעת מוגדרת בסעיף 2 לחוק:

" (א)יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן.

(ב)נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב".

על הנתבעת לפצות את התובעים ככל שנגרם להם נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר, בין אם היצרן אשם ובין אם לאו.

ליצרן קיימת הגנה בסעיף 4(א)(1) לחוק הקובע:

"(א)בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:

(1)הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן".

בענייננו, הנתבעת אומנם טענה כי ככל שנוצר פגם במשקה, הרי שמקורו לאחר שהמוצר יצא משליטתה, אך היא לא הוכיחה מתי בקבוק השתייה יצא משליטתה. היא לא טענה כי המשקה עבר בדיקות סבירות טרם היציאה משליטתה. לפיכך דין טענת הנתבעת בכל הנוגע להיווצרות הפגם לאחר שהמשקה יצא משליטתה להידחות. נותר לבחון האם היה פגם בבקבוק השתייה. אם התשובה לכך תהא שלילית הרי שבזאת תמה המלאכה, אך אם התשובה לכך חיובית – יש לבחון האם התובעים הוכיחו כי נגרם להם נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר.

5. התובע מס' 1 העיד: "שתיתי היה טעם לוואי, קצת מריר... אז הלכתי לראות את הבקבוק וראיתי משהו כמו מדוזה ומזגתי אותו לתוך הכוס והוא ירד כמו גוש ואז החזרתי אותו לבקבוק" (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 6.9.12).